קשה לתאר במילים את מה שאנחנו מרגישים עכשיו. אנחנו כבר מעל לחודשיים בתוך המלחמה הזו שנכפתה עלינו, ונדמה שהותרנו מאחור חיים אחרים שלא יחזרו. פתאום היחסיות טופחת על פנינו. פתאום מרגיש כאילו פעם היה פה יותר טוב. מוזר. תמיד סיפרו לנו כמה היה פה קשה פעם. גם בבית הספר למדנו המון על הקשיים הכרוכים בלחיות פה, בארץ הזאת. בכלל, הידיעה האבסולוטית שמחר יהיה יותר טוב מאתמול ומהיום הוטמעה בחינוך שלנו ובתודעה הכללית, כאשר בעצם איזה מין שיעור אנחנו חווים כעת? אני בטוחה שאני לא היחידה שמרגישה שעמודי התווך של חיינו התהפכו וכעת עומדים על הראש. לא זאת ועוד, אנשים רבים גם מתארים חוויה קשה של נטישה. כאילו ה"מבוגרים האחראים" שהם סמכו עליהם, שידעו תמיד מה ואיך לעשות, נטשו אותם. נטשו אותנו.
אחת המסקנות המתבקשות היא, שבעצם, עד כה חווינו את הזמנים הטובים כביכול, בהם חיינו במין שכחה נוחה והתעלמנו ממציאות (שלא מעטים התריעו לגביה) קשה להכלה. עכשיו אנחנו מבינים שבריריות מהי. כמה קשה ואורך זמן לבנות. כמה ההרס מהיר. עכשיו אנחנו מתעוררים.
אל תוך מה אנחנו מתעוררים? זה כבר תלוי בנו. ברור כעת שדברים לא קורים מעצמם וזה תלוי אך ורק בנו, בכל אחד מאיתנו, שנגדיר מחדש את סדרי העדיפויות. שנניע את התהליכים הרצויים בכיוון הרצוי. גם במחשבה וגם במעשים. אנשים מאמינים אומרים שירד עלינו קתרוג גדול מאוד. ההתעוררות שאנחנו חווים חשובה מאין כמוה ואני מאמינה שיש לה משמעות גדולה. אנחנו לא יודעים כמה זמן המצב הזה עוד יימשך ואילו עוד השלכות יהיו לו ולכן יש לנו אחריות להתחיל לתקן. קודם כל לתקן את עצמנו, ברמת הפרט. לשאול את עצמנו שאלות לא פשוטות, כמו כמה אנחנו שלמים עם האופן שבו חיינו מתנהלים? מה היינו מעוניינים לשנות בחיים שלנו? האם אנחנו מנהלים את מערכות היחסים שלנו או רק מגיבים כל הזמן לצד השני? כמה מהחיים שלנו נוצר על ידנו וכמה מהם פשוט קרה ונתנו לדברים לזרום? כמה החיים שלנו נסמכים על נכסים גשמיים וכמה רוח יש בהם? האם נוצר מרחק ביננו לבין המקורות שלנו? האם בחרנו ליצור את המרחק הזה? האם שכחנו דברים שהיו חשובים לנו בעבר?
אז נכון שיש לנו שליטה מעטה מאוד ברוב תחומי החיים, אבל אנחנו כן יכולים לטפל בעצמנו. לטפח את עצמנו. להחליט על דרך החשיבה שלנו, לשנות את הראייה שלנו, את הפרספקטיבה, את נקודת ההתייחסות. נראה לי שהזמנים האלה מחייבים אותנו להחליט. במה אנחנו מתמקדים מעכשיו?
חוויית נטישה היא קשה מאין כמוה. אבל אפשר להתגבר עליה ולצמוח ממנה. אין זה הכרחי שנסיק שאנחנו יכולים לסמוך רק על עצמנו, כי הנה, סמכנו על אחרים והם איכזבו. לפתגם הידוע של הלל הזקן, היו שלושה צדדים: " אם אין אני לי, מי לי – וכשאני לעצמי, מה אני – ואם לא עכשיו, אימתי". כלומר, אנחנו בהחלט צריכים לסמוך ולהסתמך על עצמנו, ובד בבד לזכור ולהבין שהכוח האמיתי שלנו הוא כשאנחנו משתפים פעולה עם אחרים. והסיומת המנצחת – עכשיו זה הזמן. לא לדחות יותר. לפעול עכשיו. החיים כבר התחילו.
תחשבו שניה, האם יש איזה קורס שרציתם בעבר ללמוד? אולי סדנת יצירה כלשהי? איזה ספר שמחכה לכם ואתם לא מצליחים למצוא זמן להגיע אליו? אולי חבר או חברה שלא ברור מה התקלקל איתם וזה היה כ"כ מזמן שכבר מרגיש חסר טעם או מוזר לנסות להתקשר? חישבו על הקצוות הפתוחים שהשארתם. אולי משהו שרציתם לתקן בבית ואתם כל הזמן דוחים? אולי הגיע הזמן לשיחה רצינית עם הבוס? אולי הצעת יעול שחששתם להציע כי לא רציתם לחוות התעלמות או סירוב? ומה עם פעילות גופנית? אולי תעשו כבר מנוי לחדר כושר (אבל הפעם תגיעו אליו באמת, כן?) או למכון פילאטיס? אולי תקימו קבוצת ריצה עם כמה שכנים? יש המון פעולות, כביכול פעוטות, שיכולות להתניע אנרגיה הולכת ומתגברת של עשייה ושל עשיית טוב. עשיית טוב בחלקת האלוהים הקטנה של כל אחד, מגבירה את החוסן הנפשי ואת יכולת ההתמודדות האישית עם שינויים ועם משברים.
ועוד דבר. אולי הפעולה הכי חשובה שתעשו אי פעם. אולי הפעולה שהיתה צריכה להופיע פה בראש הרשימה: עם מי אתם מדברים אבל באמת? עם בן או בת הזוג? עם חבר טוב או חברה? אני מציעה לכם לבחון, כל אחד לפי נטיותיו ויכולתו, אולי להתחיל לשוחח עם פסיכולוג, או רב, (מישהו נייטרלי שיש לכם בו אמון) או שתמצאו לעצמכם פינה בבית או בחוץ, בטבע ותבדקו את הדיבור הפנימי שלכם עם עצמכם, עם היקום (אני משאירה לכל אחד להחליט לפי אמונתו). כשיש בהירות בדיבור הפנימי, אפשר לבקש בקשות.
גם אם אתם מפקפקים, קיימת עוצמה מוכחת למחשבות שלנו. קחו בחשבון שמחשבות שליליות נוטות להשתלט ולהתגשם הרבה יותר מהר ממחשבות חיוביות. אז תתחילו להילחם על המחשבות החיוביות שלכם. תתעקשו עליהן. תירגול מדיטציה הוא חינמי וזמין בשפע, והוא מסייע בשיכוך חרדות, הורדת סטרס והכי חשוב – מלמד אותנו יותר ויותר לקחת בעלות על המחשבות שלנו ולהיות בקשר מתמיד עם עצמנו. לשפר את הדיבור הפנימי שלנו ולהפוך אותו יותר ויותר לחיובי ומעצים. עם האימונים זה נהיה קל יותר. מובטח לכם שזוהי העבודה הקשה ביותר שתעשו אי פעם, ולכן גם המשמעותית ביותר לחייכם.
בתוך כל החשכה שנפלה עלינו, אין לנו מה להפסיד. אנחנו חייבים לעצמנו לבדוק כל אבן בדרך. משהו כבר ייצור את הניצוץ הראשון…
